<h1>עץ חיים לרבינו יעקב ב"ר יהודה חזן מלונדרץ הלכ' קידושין פ"א</h1>
<h2>דף ב.</h2>
מצות עשה מן התורה אם ירצה אדם ליקח אשה לקדשה תחלה בפני עדים בקדושי תורה, כגון בשטר או בביאה, או בקדושי סופרים, כגון בכסף, כמו שאבאר, שנאמר [דברים כ"ב], כי יקח איש אשה. ומיד שנתקדשה כך נקראת מקודשת או מאורסת, ואפילו לא נכנסה לחופה ולא נבעלה הבא עליה חוץ מבעלה חייב מיתת בית דין וצריכה גט כשרוצה לגרשה. אבל מחפה אין הלכה כרב הונא דאמר קונה, מדקאמר [ג' ע"א], ולרב הונא דאמר חפה קונה, מכלל דאין הלכה כמותו. וכל הבועל אשה בלא קדושין לשם זנות לוקה משום לא תהיה קדשה [שם כ"ג]. וקודם מתן תורה היה אדם בועל אשה על אם הדרך והולך לו, ואם היה רוצה ליקחנה לאשה היה מעכבה ומכניסה לביתו ולא יותר.
<h2>דף ה.</h2>
מצות עשה מן התורה אם ירצה אדם ליקח אשה לקדשה תחלה בפני עדים בקדושי תורה, כגון בשטר או בביאה, או בקדושי סופרים, כגון בכסף, כמו שאבאר, שנאמר [דברים כ"ב], כי יקח איש אשה. ומיד שנתקדשה כך נקראת מקודשת או מאורסת, ואפילו לא נכנסה לחופה ולא נבעלה הבא עליה חוץ מבעלה חייב מיתת בית דין וצריכה גט כשרוצה לגרשה. אבל מחפה אין הלכה כרב הונא דאמר קונה, מדקאמר [ג' ע"א], ולרב הונא דאמר חפה קונה, מכלל דאין הלכה כמותו. וכל הבועל אשה בלא קדושין לשם זנות לוקה משום לא תהיה קדשה [שם כ"ג]. וקודם מתן תורה היה אדם בועל אשה על אם הדרך והולך לו, ואם היה רוצה ליקחנה לאשה היה מעכבה ומכניסה לביתו ולא יותר.
<h2>דף ה:</h2>
וכך האשה מתקדשת בכסף, לוקח פרוטה או שויה ולא פחות ואומר לה, הרי את מקודשת לי, או, הרי את מאורסת לי, או, הרי את לאנתו בזה, ונותנו לה בפני עדים. נתן הוא ואמרה היא לו מקדשת מספק. נתנה היא ואמר הוא אינה מקדשת, וכל שכן נתנה היא ואמרה היא.
יכול האדם לקדש אשה בכל לשון שתהא מכרת בו, ויהיה משמע הדברים באותו לשון של קנייה ולא דבר אחר. שאם אמר, הריני בעליך, או אישך, או ארוסך, אין בהן (קדושה) [קידושין]. אמר, הרי את ארוסתי, הרי את אשתי, הרי את קנויה לי, או ברשותי, או זקוקה לי, או לקוחתי, או חרופתי, מקדשת. אמר, הרי את מיוחדת לי, או מיועדת לי, או עזורתי, או נגדי, או צלעתי, או סגורתי, או תחתי או אסורתי או תפוסתי, מקדשת מספק אם יהיה מדבר על עסקי קדושיה. שאפילו לא אמר כלום ונתן בידה הכסף או בעלה, כיון שעסוקין באותו עניין דיו. וכן הדין לשליח או לאב המקדש כמו שאבאר.
<h2>דף ו:</h2>
המקדש במלוה אפילו בשטר, שאמר, התקדשי לי בדינר שיש לי בידך, אינה מקדשת (שבמלוה) [שהמלוה] להוצאה נתנה ועברה כבר ההנאה שהרי הוציאתו כבר. אבל קדש במלוה על משכון והחזיר לה משכון מקדשת, שהרי נהנית במשכון. קדש בהנאת מלוה, כגון שהלוה אותה מאתים זוז ואמר לה, התקדשי בהנאת זמן שארויח לך במלוה זו שלא אתבעך עד זמן פלוני, מקדשת. ואסור לעשות כן, שהוא כרבית.
<h2>דף ז.</h2>
האומר, התקדשי לחציי, מקדשת, שרצה לומר, אקח אשה אחרת. אמר, חצייך מקדשת לי, או הרי את מקדשת לי ולזה, אינה מקדשת, שאין אשה ראויה לשנים. אמר, חצייך מקדשת לי בפרוטה וחצייך בפרוטה, או אמר, חצייך מקדשת לי בחצי פרוטה וחצייך אחר בחצי פרוטה, מקודשת. אמר, חצייך מקדשת לי בפרוטה היום וחצייך בפרוטה למחר, שתי חצייך בפרוטה, שתי בנותיך לשני בני בפרוטה, בתך מקדשת לי ופרתך מכורה לי בפרוטה זו, או בתך וקרקעך בפרוטה, כל אלו מקודשת מספק.
<h2>דף יב.</h2>
קדש בפחות מפרוטה אינה מקדשת. קדשה באוכל או בכלי פחות [מ]שוה פרוטה צריכה גט מספק, נהי שאינו שוה פרוטה במדינה זו, שמא שוה פרוטה במקום אחר. א"כ שוה כסף פרוטה במדינה שקדש הוי קדושין ודאי, אינו שוה פרוטה הוי קדושי ספק. ונראה למימוני, דזה בדבר שיתקיים אם יבא בו באותה מדינה ששוה פרוטה, אבל ירק או תבשיל שלא יתקיים עד הביאו שם ויפסד ויאבד, אינו כלום ואינה מקדשת כלל.
<h2>דף יב:</h2>
אמר לה, כנסי פקדון זה, וחזר ואמר, הרי את מקודשת לי בו, ושתקה, אין זה כלום, דשתיקה שלאחר מתן מעות אינה כלום. אבל אם אמרה הן אחר שנטלה, מקדשת.
<h2>דף יג.</h2>
גזל או גנב וחמס אשה וקדשה בדבר ולא שדכה מעולם, אפילו שתקה בשקדשה בדבר, אינה מקדשת. קדם שדוכין ושתקה כשנטלה, או אמרה הן בלא שדוכין, מקדשת.
החזיר לה חוב שחייב לה ואמר קודם שתטלנו, התקדשי לי בו, ונטלתו ושתקה וביניהם שדוכין מקדשת, ואם לאו אינה מקדשת עד שתאמר הן. ואם משנטלה החוב אמר, התקדשי לי, אפילו אמרה הן, אינה מקדשת.
<h2>דף יט.</h2>
המקדש במלוה אפילו בשטר, שאמר, התקדשי לי בדינר שיש לי בידך, אינה מקדשת (שבמלוה) [שהמלוה] להוצאה נתנה ועברה כבר ההנאה שהרי הוציאתו כבר. אבל קדש במלוה על משכון והחזיר לה משכון מקדשת, שהרי נהנית במשכון. קדש בהנאת מלוה, כגון שהלוה אותה מאתים זוז ואמר לה, התקדשי בהנאת זמן שארויח לך במלוה זו שלא אתבעך עד זמן פלוני, מקדשת. ואסור לעשות כן, שהוא כרבית.
<h2>דף מג.</h2>
וכן עדי קדושין וגרושין אין צריך לומר, אתם עדי, אך כיון שקידש וגירש בפניהם מקדשת ומגרשת.
<h2>דף מו.</h2>
קדש בפחות מפרוטה אינה מקדשת. קדשה באוכל או בכלי פחות [מ]שוה פרוטה צריכה גט מספק, נהי שאינו שוה פרוטה במדינה זו, שמא שוה פרוטה במקום אחר. א"כ שוה כסף פרוטה במדינה שקדש הוי קדושין ודאי, אינו שוה פרוטה הוי קדושי ספק. ונראה למימוני, דזה בדבר שיתקיים אם יבא בו באותה מדינה ששוה פרוטה, אבל ירק או תבשיל שלא יתקיים עד הביאו שם ויפסד ויאבד, אינו כלום ואינה מקדשת כלל.
<h2>דף מז.</h2>
המקדש במלוה אפילו בשטר, שאמר, התקדשי לי בדינר שיש לי בידך, אינה מקדשת (שבמלוה) [שהמלוה] להוצאה נתנה ועברה כבר ההנאה שהרי הוציאתו כבר. אבל קדש במלוה על משכון והחזיר לה משכון מקדשת, שהרי נהנית במשכון. קדש בהנאת מלוה, כגון שהלוה אותה מאתים זוז ואמר לה, התקדשי בהנאת זמן שארויח לך במלוה זו שלא אתבעך עד זמן פלוני, מקדשת. ואסור לעשות כן, שהוא כרבית.
<h2>דף מח.</h2>
אמר, התקדשי לי בפרוטה זו ובחוב, או במלוה שיש לי אצלך או היה לו חוב בידי אחרים ואמר, התקדשי לי בחוב שיש לי ביד זה במעמד שלשתן, או קדשה בפקדון שיש לו בידה או בשאלה שהשאילה וברשותה קיים, מקדשת.
<h2>דף נ.</h2>
יכול אדם לקדש נשים רבות כאחד אם יש פרוטה לכל אחת. ויכולה אחת או אחר לקבל קדושין על ידי כלם מדעתם.
קדש בפחות מפרוטה אינה מקדשת. קדשה באוכל או בכלי פחות [מ]שוה פרוטה צריכה גט מספק, נהי שאינו שוה פרוטה במדינה זו, שמא שוה פרוטה במקום אחר. א"כ שוה כסף פרוטה במדינה שקדש הוי קדושין ודאי, אינו שוה פרוטה הוי קדושי ספק. ונראה למימוני, דזה בדבר שיתקיים אם יבא בו באותה מדינה ששוה פרוטה, אבל ירק או תבשיל שלא יתקיים עד הביאו שם ויפסד ויאבד, אינו כלום ואינה מקדשת כלל.
קדש בפחות משוה פרוטה או קדש שתי נשים בפרוטה, אע"פ ששלח סבלונות [לאחר מכן אינה מקודשת. וכן קטן שקידש אף על פי ששלח סבלונות] לאחר שהגדיל אינה מקודשת, שמחמת קדושין ראשונים שלח והוו קדושין פסולין.
<h2>דף נ:</h2>
קדש בפירות שביעית, או באפר פרה או במים שמלאו לעשות מי פרה מקדשת. בקדשי בדק הבית בשוגג מקדשת, וישלם קרן וחומש להקדש ויביא אשמו כדין מועל בשוגג. קדש במזיד אינה מקדשת. במעשר שני אפילו שוגג אינה מקדשת לפי שצריך חלול. כהן שקדש בחלקו אפילו מקדשים קלים אינה מקדשת, שלא הותרו קדשים רק לאכילה בלבד. קדש כהן בתרומה גדולה ותרומת מעשר ובכורים, ולוי שקדש במעשר ראשון, וישראל שקדש במעשר (שני) [עני] מקדשת.
<h2>דף נב.</h2>
יכול אדם לקדש נשים רבות כאחד אם יש פרוטה לכל אחת. ויכולה אחת או אחר לקבל קדושין על ידי כלם מדעתם.
קדש בגזל וגניבה, בחמס, אם נתייאשו הבעלים מקדשת, אם לאו אינה מקדשת.
<h2>דף נב:</h2>
גזל או גנב וחמס אשה וקדשה בדבר ולא שדכה מעולם, אפילו שתקה בשקדשה בדבר, אינה מקדשת. קדם שדוכין ושתקה כשנטלה, או אמרה הן בלא שדוכין, מקדשת.
לקח כלי או אוכל מבית חבירו וקדש בו אינה מקדשת, אע"פ שאמר לו, למה לא נתת (לו) [לה] דבר זה שהוא טוב יותר ממה שנתת, לא אמר לו דבר זה רק שלא יתבייש ממנו. ואם הדבר שאין בעל בית מקפיד עליו, כתמרה ואגוז, מקדשת מספק. קדש בחלקו מסחורה שבינו לחבירו וחלקה שלא מדעת חבירו, הואיל וצריכה שומת בית דין אינה מקדשת.
קדש בפירות שביעית, או באפר פרה או במים שמלאו לעשות מי פרה מקדשת. בקדשי בדק הבית בשוגג מקדשת, וישלם קרן וחומש להקדש ויביא אשמו כדין מועל בשוגג. קדש במזיד אינה מקדשת. במעשר שני אפילו שוגג אינה מקדשת לפי שצריך חלול. כהן שקדש בחלקו אפילו מקדשים קלים אינה מקדשת, שלא הותרו קדשים רק לאכילה בלבד. קדש כהן בתרומה גדולה ותרומת מעשר ובכורים, ולוי שקדש במעשר ראשון, וישראל שקדש במעשר (שני) [עני] מקדשת.
<h2>דף נו:</h2>
המקדש באסורי הנאה, כחמץ בפסח ובשר בחלב, ואפילו אסורי הנאה מדבריהם כחמץ בפסח בשעה ששית מיום י"ד, אינה מקודשת. קדש בדמי אסור הנאה, שעבר ומכר מקדשת, חוץ מדמי ע"ז שדמיה אסורין בהנאה. קדש בפרש עגלי ע"ז [אינה מקודשת, שהכל מעבודה זרה אסור בהנאה וכו', אבל המקדש בפרש שור הנסקל] מקדשת, שפרש אינו דבר חשוב לפני השור.
<h2>דף נח.</h2>
קדש בפירות שביעית, או באפר פרה או במים שמלאו לעשות מי פרה מקדשת. בקדשי בדק הבית בשוגג מקדשת, וישלם קרן וחומש להקדש ויביא אשמו כדין מועל בשוגג. קדש במזיד אינה מקדשת. במעשר שני אפילו שוגג אינה מקדשת לפי שצריך חלול. כהן שקדש בחלקו אפילו מקדשים קלים אינה מקדשת, שלא הותרו קדשים רק לאכילה בלבד. קדש כהן בתרומה גדולה ותרומת מעשר ובכורים, ולוי שקדש במעשר ראשון, וישראל שקדש במעשר (שני) [עני] מקדשת.
ישראל שנפלו לו טבלים מבית אבי אמו כהן מפריש מהן תרומות ומעשרות והרי הן כתרומות ומעשרות שנפלו לו בירושה, ואם קדש בהן אשה מקדשת, שאע"פ שאין ראוין לאכילה יש לו למוכרו למי שראויין לו. אבל ישראל שקדש בתרומה שהפרישה מגרנו אינה מקודשת, שטובת הנאה שיש לו בה ליתן לכל כהן שירצה אינה ממון, שהרי אין לו למוכרה.
<h2>דף סג.</h2>
אמר, בשכר שאדבר עליך לשלטן, ודבר [ו]לא תבעה השלטון אינה מקודשת, אם לא נתן לה פרוטה משלו, שהנאת דברו הוי כמלוה. התקדשי במלאכה זו שאעשה עמך ועשה, אינה מקדשת, אם לא נתן לה פרוטה משלו, ששכירות יזכה בו הפועל מתחלה ועד סוף וכל זמן (שאעשה) [שיעשה] מקצת המלאכה יזכה במקצת מן השכר ונמצא שכרו מלוה.
